תיאור המקרה: יולדת בת 32, בשבוע ה-39 להריונה הראשון (G1P0), מגיעה לחדר לידה עם ירידת מים. היא בריאה בדרך כלל, ללא היסטוריה רפואית משמעותית. היא קיבלה הרדמה אפידורלית להקלה על כאבי הלידה לפני כשעתיים, והייתה מרוצה מהשפעתה. לפתע, ישנה האטה משמעותית וממושכת בדופק העוברי, ומוחלט על ניתוח קיסרי דחוף.
ציין 3 גורמים ספציפיים במצב הנוכחי המעלים את הסיכון ההרדמתי.
מהן 4 בדיקות/פעולות מיידיות שתבצע ומהן 3 השאלות החשובות ביותר שתשאל את היולדת?
דחיפות הניתוח: מצוקה עוברית מחייבת פעולה מהירה, מה שמצמצם את הזמן להכנה.
קיבה מלאה: כל יולדת נחשבת כבעלת קיבה מלאה עם סיכון מוגבר לאספירציה.
שינויים פיזיולוגיים של ההיריון: בצקת בדרכי האוויר (סיכון לאינטובציה קשה) ו-Aortocaval compression (סיכון לתת-לחץ דם).
מהן שתי אפשרויות ההרדמה העיקריות? ציין יתרון אחד וחיסרון אחד לכל אפשרות.
באיזו אפשרות תבחר, ומהם שני הצעדים החשובים ביותר בהכנתך לאפשרות שבחרת וגם לאפשרות השנייה (כגיבוי)?
יתרון: היולדת ערה, נמנעת מסיכוני הרדמה כללית.
חיסרון: השגת חסם ניתוחי עלולה לקחת זמן.
יתרון: השגת הרדמה מהירה.
חיסרון: סיכון מוגבר לאינטובציה כושלת ואספירציה.
הרחבת ההרדמה האפידורלית (אם הקטטר תקין).
איזו תרופה ובאיזה מינון תזריק דרך הקטטר? מהו גובה החסם הסנסורי הנדרש?
אילו שני פרמטרים חיוניים תנטר באופן רציף בדקות הראשונות?
לידוקאין 2% עם אפינפרין 1:200,000, בנפח 15-20 מ"ל.
T4 (גובה הפטמות).
ציין 3 אבחנות מבדלות, כאשר אחת מהן קשורה ישירות להרדמה האזורית, והסבר את המנגנון שלה.
מהן 3 הפעולות המיידיות שתבצע (בסדר עדיפות)?
קשור להרדמה: התפשטות חומר ההרדמה גורמת לחסם סימפטטי (ירידת ל"ד) ושיתוק שרירי נשימה.
100% חמצן, הכנה לאינטובציה.
בולוס נוזלים ומתן וזופרסורים.
"צריך ליילד עכשיו".
ציין שתי תרופות (אינדוקציה ו-paralyzing) שתבחר, ונמק לאור המצב ההמודינמי.
אילו שני קשיים ספציפיים הקשורים להריון אתה צופה במהלך האינטובציה?
אטומידאט או קטאמין (שמירה על יציבות המודינמית).
סקסינילכולין (פעולה מהירה).

איזו תרופה תיתן כקו ראשון לכיווץ הרחם, ואיזו תכין כגיבוי?
מהם שני הקריטריונים החשובים ביותר להחלטה על אקסטובציה בטוחה?
אוקסיטוצין
מטרגין או המובאט
לאן תעביר את היולדת לאחר הניתוח? נמק.
מהן שתי ההנחיות החשובות ביותר שתמסור בדו"ח ההעברה, ומה תהיה תוכנית הטיפול בכאב?
עקב הסיבוך התוך-ניתוחי והצורך באינטובציה.
טיפול תוך-ורידי, רצוי PCA (Patient-Controlled Analgesia), בשילוב תרופות נון-אופיואידיות.
זיהוי גורמי סיכון ובדיקות מיידיות
בחירה בין הרחבת אפידורל להרדמה כללית
מינון תרופות וניטור פרמטרים חיוניים
זיהוי וטיפול בחסם ספינלי גבוה
העברה ל-ICU וטיפול בכאב
שמירה על יציבות המודינמית ואספקת חמצן מיטבית לאם ולעובר.
הכנה מראש לכל תרחיש אפשרי, כולל קשיי אינטובציה וחסם ספינלי גבוה.
שיתוף פעולה הדוק עם צוות המיילדים והמרדימים לתיאום פעולות במצבי חירום.
מעקב קפדני אחר סימנים חיוניים של האם והעובר לאורך כל התהליך.
הרדמה אזורית עדיפה ברוב המקרים כי היא מאפשרת ליולדת להיות ערה בזמן הלידה, מפחיתה את הסיכון לאספירציה ולקשיי אינטובציה, ומספקת שיכוך כאב טוב יותר לאחר הניתוח.
הסיבוכים העיקריים כוללים: ירידת לחץ דם, חסם ספינלי גבוה, כשל בהשגת חסם מספק, כאב ראש לאחר דקירת דורה, ותגובות אלרגיות לחומרי ההרדמה.
הטיפול כולל: הטיית הרחם שמאלה, מתן בולוס נוזלים תוך-ורידיים, ושימוש בוזופרסורים כמו אפדרין או פנילאפרין.
מקרה לדוגמה למבחן שלב ב' בהרדמה