הערכה ובדיקה פיזיקלית מדידת לחץ דם: יש לבקש מדידה עדכנית. במקרה זה, צפה ל-BP סביב 160/110 ומעלה. סימנים נוירולוגיים: הערכת מצב הכרה, החזרי גידים (Hyperreflexia), וקלונוס (Clonus) שמעידים על רגישות עצבית מוגברת וסכנת פרכוס. תסמינים נוספים: כאב אפיגסטרי או ברום הבטן (ימני עליון - RUQ) המעיד על מעורבות כבדית. הערכת נתיב אוויר: בדיקת דרכי אוויר צפויה לגלות בצקת משמעותית, האופיינית בהריון ומוחמרת ברעלת. בדיקות מעבדה ספירת דם (דגש על טסיות - Thrombocytopenia מתחת ל-100,000). תפקודי כבד (אנזימי כבד מוגברים פי 2 מהנורמה). תפקודי כליה (קריאטינין, חלבון בשתן). פנל קרישה (PT/PTT, פיברינוגן) לשלילת DIC או HELLP syndrome. טיפול במגנזיום (Magnesium Sulfate) מנת העמסה (Loading Dose): 4-6 גרם IV במשך 15-20 דקות. מנת אחזקה: עירוי מתמשך של 1-2 גרם לשעה. ניטור רעילות: יש לעקוב אחר החזרי גידים (היעלמותם היא סימן ראשון לרעילות), קצב נשימה (דיכוי נשימתי), ותפוקת שתן (שכן מגנזיום מפונה בכליות).

החלטה על יילוד הפרכוס מהווה אינדיקציה ל-Eclampsia ומחייב יילוד דחוף (בדרך כלל ניתוח קיסרי חירום) לאחר ייצוב ראשוני של האם. אין לרוץ לחדר ניתוח לפני הבטחת חמצון וייצוב המודינמי בסיסי. טיפול תרופתי לפרכוס עמיד/חוזר מתן בולוס נוסף של מגנזיום (2 גרם) אם הפרכוס נמשך. שימוש בבנזודיאזפינים (כגון מידזולם) או פרופופול במינון קטן להפסקת הפרכוס, תוך מוכנות להשתלטות על נתיב האוויר. ניהול הפרכוס (ABC) קריאה לעזרה. שמירה על נתיב אוויר ומתן חמצן (מניעת היפוקסיה ואצידוזיס שהם מסוכנים לעובר). הגנה מפני אספירציה והשכבה על צד שמאל (Left Uterine Displacement) למניעת לחץ על ה-Vena Cava ושיפור תפוקת הלב.

הרדמה כללית (General Anesthesia) במצב של eclampsia פעילה/מצב פוסט-איקטלי עם הכרה מעורפלת, או מצוקה עוברית קשה (Bradycardia), הרדמה כללית היא לרוב הבחירה הבטוחה והמהירה ביותר. הרדמה אזורית (ספינלית) עלולה להיות בעייתית אם יש חשד לעלייה בלחץ תוך גולגולתי (ICP), הפרעות קרישה (טרומבוציטופניה שטרם נשללה), או חוסר שיתוף פעולה. תרופות אינדוקציה פרופופול: מקובל, אך יש להיזהר מהורדת ל"ד חדה. קטאמין: יש להיזהר או להימנע בחולה עם יתר לחץ דם חמור, שכן הוא עלול להחמיר את ה-HTN. אטומידייט (Etomidate): אופציה טובה ליציבות המודינמית. טיפול בלחץ הדם באינדוקציה: חובה למנוע תגובה סימפטטית חריפה לאינטובציה שעלולה לגרום לדימום מוחי. ניתן להשתמש ב-Remifentanil (בזהירות על העובר, אך בסיטואציית חירום חיי האם קודמים ולעיתים קרובות משתמשים בו לשליטה המודינמית מהירה), או Labetalol/Esmolol לפני הלרינגוסקופיה. ניהול נתיב אוויר אינטובציה מהירה (RSI) עם לחץ קריקואיד (Cricoid pressure). שימוש בוידאו-לרינגוסקופ (Video Laryngoscope) הוא מומלץ ביותר כקו ראשון, עקב שכיחות גבוהה של נתיב אוויר קשה (בצקת). צינור תוך-קני (Tube) בקוטר קטן יותר (6.0-6.5) עקב הבצקת.

שלבים ראשוניים חימום, ייבוש, וגירוי התינוק. פתיחת נתיב אוויר (Suction אם יש הפרשות חוסמות). אם אין נשימה או דופק < 100: התחלת הנשמה בלחץ חיובי (PPV). דופק < 60 אם הדופק מתחת ל-60 לאחר 30 שניות של PPV יעיל (בדיקת תנועות בית חזה): יש להתחיל עיסויי חזה (Chest compressions). היחס הוא 3 עיסויים להנשמה אחת (3:1). יש לשקול אינטובציה בשלב זה כדי להבטיח הנשמה יעילה. אדרנלין (Epinephrine) האינדיקציה: דופק < 60 לאחר 60 שניות של עיסויים והנשמה יעילה. מינון IV (דרך וריד טבורי - UVC): 0.01-0.03 מ"ג/ק"ג (שהם 0.1-0.3 מ"ל/ק"ג של תמיסת 1:10,000). אם אין גישה ורידית, ניתן לתת דרך הטובוס במינון גבוה יותר (0.05-0.1 מ"ג/ק"ג).

Methergine התווית נגד מוחלטת (Contraindicated): בחולה זו עם רעלת הריון ויתר לחץ דם. התרופה גורמת לכיווץ כלי דם ועלולה לגרום למשבר יתר לחץ דם חריף ואירוע מוחי (CVA). זו נקודת מפתח בתחנה זו. Oxytocin (Pitocin) קו ראשון. ניתנת כעירוי מתמשך (למשל 20-40 יחידות בליטר נוזלים) או בולוסים קטנים וזהירים (למשל 3 יחידות). מתן בולוס מהיר במינון גבוה עלול לגרום לתת לחץ דם (Hypotension) וטכיקרדיה. אופציות נוספות: Carboprost (Hemabate / PGF2α) ניתנת 0.25 מ"ג IM או לתוך שריר הרחם. התווית נגד יחסית: אסתמה (עלולה לגרום לברונכוספאזם). Misoprostol (Cytotec) פרוסטגלנדין E1, ניתן רקטלית (600-800 מק"ג) או סוב-לינגואלית. פרופיל בטיחות טוב יחסית. Tranexamic Acid (Hexakapron) יש לתת מוקדם (1 גרם) כחלק מפרוטוקול דימום, למניעת פירוק פיברין.

Massive Transfusion Protocol (MTP) הפעלת נוהל MTP. מתן דם, פלזמה (FFP) וטסיות ביחס מאוזן (לרוב שואפים ל-1:1:1 בטראומה/דימום מסיבי). מתן Cryoprecipitate או פיברינוגן מרוכז (Fibrinogen concentrate) לשמירה על רמת פיברינוגן > 200 מ"ג/ד"ל, קריטי בדימום מיילדותי. Cell Salvage מקובל לשימוש בניתוחים קיסריים עם דימום רב. החשש התיאורטי הוא תסחיף מי שפיר (Amniotic Fluid Embolism) או חיסון Rh (Isoimmunization). בפועל, מחקרים הראו שזה בטוח בשימוש עם פילטרים מתאימים (Leukocyte depletion filters) ושטיפה טובה של הכדוריות. בחולה עם סוג דם Rh שלילי יש לתת Anti-D. פעולות כירורגיות הכנסת בלון תוך רחמי (Bakri balloon) לטמפונדה. תפרים לוחצים (B-Lynch sutures). אמבוליזציה של עורקי הרחם (בחדר צנתורים - פחות רלוונטי בחולה לא יציבה על שולחן הניתוחים, אלא אם יש חדר היברידי). בלית ברירה - כריתת רחם (Hysterectomy) להצלת חיים.

החלטה על אקסטובציה במקרה זה, מומלץ לא לבצע אקסטובציה מיידית. סיבות: נתיב אוויר בצקתי (החמיר עקב מתן נוזלים מרובים, תנוחת טרנדלנבורג, ורעלת הריון). היפותרמיה קלה והפרעות קרישה פוטנציאליות. צורך בהמשך ייצוב המודינמי והערכת דימום. מצב פוסט-איקטלי ומתן תרופות הרדמה ומשככי כאבים. המשך טיפול (ICU/PACU) העברה ליחידה לטיפול נמרץ (כללי או מיילדותי). מגנזיום: יש להמשיך טיפול במגנזיום למשך 24 שעות לפחות לאחר הלידה למניעת פרכוסים חוזרים (Eclampsia יכולה להופיע גם Postpartum). יש להתאים מינון אם יש אי-ספיקת כליות (אוליגוריה). סיבוכים למעקב: בצקת ריאות Pulmonary Edema - שכיחה ברעלת הריון עקב דליפה קפילרית ועומס נוזלים. כשל כליות Renal Failure - מעקב אחר תפקודי כליה ותפוקת שתן. אירועים מוחיים CVA/PRES - ניטור נוירולוגי מתמשך. המשך דימום DIC - מעקב אחר פרמטרי קרישה.