אנמנזה מפורטת אופי ההקאות: חשוב להבדיל בין פליטה רגילה להקאה. יש לשאול האם ההקאות הן "בקשת" (projectile), כלומר נזרקות בעוצמה למרחק. האם תוכן ההקאה מכיל מרה (צבע ירוק) בהיצרות השוער, ההקאות הן ללא מרה תדירות ההקאות והקשר לארוחות מצב כללי ותזונה: האם התינוק רעב לאחר ההקאה ומעוניין לאכול שוב (מאפיין קלאסי). ירידה במשקל, מיעוט חיתולים רטובים, אפתיה או ישנוניות יתר. בדיקה הגופנית הערכת מצב ההתייבשות: זהו המרכיב החשוב ביותר בהערכה הראשונית. מצב המרפסים (האם שקועים) ריריות (האם יבשות) טורגור העור וזמן מילוי קפילרי הערכת דופק ולחץ דם בדיקת בטן - שני סימנים קלאסיים: מישוש "זית" (Palpable "Olive"): שריר הפיילורוס המעובה ברביע הימני העליון צפייה בפריסטלטיקה: גלי פריסטלטיקה משמאל לימין על דופן הבטן בדיקות עזר בדיקות דם (אלקטרוליטים וגזים): זוהי בדיקה קריטית וחובה! הקאות חוזרות מובילות למצב מטבולי קלאסי של בססת מטבולית היפוכלורמית והיפוקלמית רמות נתרן, אשלגן, כלור, ביקרבונט גזים בדם חומרת ההפרעה תקבע את דחיפות הניתוח אולטרסאונד בטן: בדיקת הבחירה לאישור האבחנה. מדידות סונוגרפיות של עובי שריר הפיילורוס ואורך תעלת הפיילורוס.

יעדי הטיפול הטרום-ניתוחי המטרה העיקרית היא תיקון ההתייבשות וההפרעות האלקטרוליטריות והחומצה-בסיס. אין להכניס את התינוק לניתוח לפני תיקון ההפרעות הללו. אופן התיקון: התחלה עם בולוס תמיסת מלח רגילה (Normal Saline 0.9%) בנפח של 20 מ"ל/ק"ג המשך בעירוי נוזלי אחזקה: דקסטרוז 5% ב-0.45% סליין תוספת אשלגן כלוריד (KCl) רק לאחר שהתינוק נתן שתן מעקב סדרתי אחר אלקטרוליטים וגזים בדם הניתוח יתבצע רק כאשר: כלור > 95, ביקרבונט < 30, תפוקת שתן תקינה. תהליך זה יכול לקחת 24-48 שעות. דחיפות הניתוח פיילורומיוטומיה אינה ניתוח חירום דחוף (emergent), אלא ניתוח דחוף למחצה (urgent). המצב המסכן חיים אינו החסימה המכנית עצמה, אלא ההשלכות המטבוליות שלה. לכן, יש לדחות את הניתוח עד לייצוב התינוק באופן מלא. הכנסת תינוק לא יציב מטבולית להרדמה היא מסוכנת ועלולה לגרום לדום לב. תוכנית הרדמה ההרדמה המועדפת היא הרדמה כללית עם אינטובציה. הסיבה העיקרית: הסיכון הגבוה לאספירציה, שכן הקיבה מלאה ואינה מתרוקנת. אפשרות נוספת: הרדמה אזורית (ספינלית) - טכניקה מקובלת במרכזים מסוימים, במיוחד בתינוקות פגים או עם בעיות ריאתיות.

השראת הרדמה בתינוק עם קיבה מלאה מהווה אתגר משמעותי הדורש היערכות מיוחדת ותכנון קפדני. האתגר המרכזי וההיערכות האתגר המרכזי הוא קיבה מלאה וסיכון גבוה לאספירציה ריאתית של תוכן קיבה. היערכות: שאיבת זונדה: הכנסת זונדה אורוגסטרית (OG tube) רחבה ושאיבה יסודית של תוכן הקיבה כשהתינוק ער השארת הזונדה פתוחה לאוויר או לשאיבה עדינה עד לרגע לפני האינדוקציה ציוד מוכן: וידוא שציוד הסקשן זמין ופועל תנוחה: השכבת התינוק בתנוחה מתאימה, לעיתים עם הגבהה קלה של הראש אפשרויות השראת הרדמה אינדוקציה אינהלציונית: שימוש בגז הרדמה (כמו סבופלורן) עם חמצן. יתרון: הימנעות מהצורך בפתיחת וריד כשהילד ערחיסרון: תהליך איטי יותר, סיכון להקאה או לרינגוספזם אינדוקציה תוך-ורידית מהירה (RSI): מתן תרופות הרדמה ומרפה שרירים מהיר-פעולה: סוקצינילכולין: 1-2 מ"ג/ק"ג רוקורוניום במינון גבוה: 1.2 מ"ג/ק"ג העדפה: רבים יעדיפו אינדוקציה אינהלציונית עדינה לאחר שאיבה יסודית של הקיבה.

D - Displaced tube הטובוס זז ממקומו, לרוב לכיוון הברונכוס הימני (אינטובציה סלקטיבית) או החוצה מהטרכיאה O - Obstruction חסימה בטובוס (מהפרשות סמיכות) או במעגל ההנשמה P - Pneumothorax במיוחד בניתוח לפרוסקופי עקב אינסופלציה, אך אפשרי גם בניתוח פתוח E - Equipment failure בעיה במכונת ההרדמה או במפוח S - Stacked breaths איוורור יתר או כיווץ סימפונות (Bronchospasm) פעולות מיידיות העברה להנשמה ידנית ב-100% חמצן זהו הצעד הראשון - מאפשר להעריך את היענות הריאות באופן ידני ולשלול בעיית ציוד האזנה לריאות האזנה לשני צידי בית החזה ווידוא כניסת אוויר שווה וסימטרית בדיקת מיקום הטובוס וידוא עומק הטובוס בקו השיניים/חניכיים ושאיבת הפרשות במקרה זה, הסבירות הגבוהה ביותר היא אינטובציה סלקטיבית של הברונכוס הימני. הפעולה היא משיכה עדינה של הטובוס בסנטימטר אחד או שניים תוך כדי האזנה לריאות.

טיפול בכאב הכאב לאחר פיילורומיוטומיה הוא בדרך כלל מתון. הרדמה מקומית: הטיפול היעיל ביותר הוא הסננה של הפצע הניתוחי עם חומר הרדמה מקומי ארוך-טווח: בופיווקאין: 0.25% עד 2 מ"ג/ק"ג ניתן גם לבצע חסם עצבי אזורי (TAP block) משככי כאבים סיסטמיים: אקמול (פרצטמול): 10-15 מ"ג/ק"ג כל 6 שעות אם נדרש אופיאט: מורפין 0.05-0.1 מ"ג/ק"ג או פנטניל 0.5-1 מק"ג/ק"ג התחלת כלכלה באופן מסורתי, התחלת הכלכלה הייתה הדרגתית. כיום, הפרוטוקולים מאיצים את התהליך. ניתן להתחיל האכלה 4-6 שעות לאחר הניתוח: תמיסת אלקטרוליטים או חלב התקדמות הדרגתית בנפחים לפי סבילות התינוק הקאות קלות ביממה הראשונה הן שכיחות ואינן מעידות על כישלון הניתוח סיבוכים מיידיים בהתאוששות אפניאה (דום נשימה): תינוקות, במיוחד פגים, נמצאים בסיכון לאפניאה לאחר הרדמה כללית. ניטור קפדני נדרש. היפוגליקמיה: בדיקת רמת סוכר בדם - יעד 70-150 מ"ג/ד"ל היפותרמיה: וידוא שהתינוק שומר על חום גופו - יעד 36.5-37.5°C הקאות ואספירציה: למרות שאיבת הקיבה, עדיין קיים סיכון מסוים