1. הצגת המקרה והערכה טרום-ניתוחית
אישה בת 30, עם היסטוריה ידועה של מחלת גרייבס (Graves' disease), מגיעה למיון עם כאבי בטן חריפים בבטן ימנית תחתונה, חום ובחילות. היא אובחנה עם דלקת התוספתן חריפה ומיועדת לכריתת תוספתן דחופה. בתשאול, היא מודה כי "לא תמיד זוכרת" לקחת את הטיפול התרופתי שלה (מתימזול). בבדיקתה היא חרדה, מיוזעת, עם רעד קל בידיים. דופק 115 פעימות לדקה (סינוס), לחץ דם 150/85, וחום 38.5°C. בלוטת התריס מוגדלת קלות למגע.
שאלה:
א. אילו ממצאים קליניים בהערכה הטרום-ניתוחית מצביעים על יתר-תריסיות בלתי מאוזנת ומציבים את המטופלת בסיכון גבוה ל"סערה תריסית"?
ב. מהם שני הטריגרים העיקריים למשבר תריסי במטופלת זו?
ג. אילו בדיקות מעבדה תזמין בדחיפות, ומה תצפה למצוא?

תשובה:

א. ממצאים קליניים ליתר-תריסיות בלתי מאוזנת: התמונה הקלינית כולה מצביעה על חוסר איזון: טכיקרדיה סינוס במנוחה (115 לדקה): אחד הסימנים הרגישים ביותר לעודף הורמוני תריס. יתר לחץ דם סיסטולי: נגרם מהעלייה בתפוקת הלב. חרדה ורעד: ביטויים של גירוי יתר של מערכת העצבים המרכזית. הזעה וחוסר סבילות לחום: ביטוי של המצב ההיפר-מטבולי. הודאה בהיענות ירודה לטיפול: זהו המידע הקריטי ביותר, המאשר את החשד הקליני. ב. טריגרים למשבר תריסי: 1. הזיהום החריף (דלקת התוספתן) כל זיהום או מחלה חריפה מהווים סטרס פיזיולוגי קשה, שעלול לעורר שחרור מסיבי של הורמוני תריס ולהוביל לסערה. 2. הניתוח וההרדמה הסטרס הכירורגי, כאב, וגירוי סימפטטי במהלך אינטובציה או מניפולציה כירורגית הם טריגרים חזקים ביותר למשבר. ג. בדיקות מעבדה: תפקודי בלוטת התריס (TFTs) TSH, T3, T4. יש לצפות לראות TSH מדוכא מאוד (קרוב לאפס) ורמות גבוהות של T3 ו-T4 חופשי, המאשרים יתר-תריסיות ביוכימית. אלקטרוליטים וגלוקוז מצב היפר-מטבולי עלול לגרום להיפרגליקמיה והפרעות אלקטרוליטריות. אק"ג להערכת הטכיקרדיה ולחיפוש סימני איסכמיה או עומס על הלב.

2. תכנון ההרדמה והכנות
הוחלט שאין מנוס מניתוח דחוף, למרות הסיכון הגבוה.
שאלה:
א. מהי מטרת העל של תוכנית ההרדמה, ומהו העיקרון המנחה בבחירת התרופות?
ב. אילו תרופות ספציפיות (שאינן תרופות הרדמה שגרתיות) חייבות להיות מוכנות וזמינות בחדר הניתוח לטיפול במשבר אפשרי?

תשובה:

א. מטרת העל ועקרונות: מטרת העל היא למנוע כל גירוי של המערכת הסימפטטית. הורמוני התריס גורמים לריבוי קולטנים בטא-אדרנרגיים, והלב רגיש ביותר לקטכולאמינים. העיקרון המנחה: יש לבחור תרופות הרדמה המדכאות את המערכת הסימפטטית, מספקות יציבות המודינמית, ונמנעות משחרור קטכולאמינים אנדוגניים. יש להשיג רמת הרדמה עמוקה לפני כל גירוי כואב (כמו אינטובציה או חתך עור). ב. תרופות חיוניות לטיפול במשבר: יש להכין מראש "ערכת סערה תריסית": חוסמי בטא קצרי-טווח אזמולול (Esmolol) בעירוי ובבולוסים. זוהי התרופה החשובה ביותר לשליטה בטכיקרדיה ובהשפעות הקרדיווסקולריות. תרופות אנטי-תירואידיות פרופילתיואורציל (PTU) (שניתן דרך זונדה) או מתימזול, כדי לחסום ייצור נוסף של הורמוני תריס. סטרואידים הידרוקורטיזון או דקסמתזון תוך-ורידי. סטרואידים מפחיתים את המעבר של T4 ל-T3 (הצורה הפעילה יותר) ומספקים תמיכה במצב של אי-ספיקת אדרנל יחסית הנגרמת מהסטרס. תמיסת יוד לוגול או אשלגן יודיד (SSKI): ניתנת לאחר מתן PTU, וחוסמת את שחרור הורמוני התריס המאוחסנים בבלוטה. אמצעי קירור שמיכות קירור, שקיות קרח, ונוזלים תוך-ורידיים קרים.

3. השראת הרדמה (אינדוקציה)
שאלה:
א. תאר את תוכנית האינדוקציה המועדפת שלך, שמטרתה למנוע תגובה סימפטטית.
ב. מדוע קטמין היא תרופה שיש להימנע ממנה באופן מוחלט במטופלת זו?

תשובה:

א. תוכנית אינדוקציה "חלקה": Premedication מתן מינון קטן של בנזודיאזפין (מידזולם) להפחתת חרדה. טיפול מונע מתן בולוס של אזמולול ו/או אופיואיד חזק (כמו פנטניל או רמיפנטניל) לפני האינדוקציה, כדי להקהות את התגובה הסימפטטית הצפויה ללרינגוסקופיה. תרופה היפנוטית פרופופול היא בחירה טובה, שכן היא מדכאת את המערכת הסימפטטית. יש לתת אותה בטיטרציה זהירה כדי למנוע תת-לחץ דם. אטומידאט היא חלופה סבירה. משתק שרירים כל משתק שרירים נון-דה-פולריזנטי מתאים. העמקת הרדמה יש לוודא רמת הרדמה עמוקה (למשל, על ידי העלאת ריכוז גז ההרדמה) לפני ביצוע האינטובציה. ב. מדוע יש להימנע מקטמין: קטמין גורם לגירוי ישיר של המערכת הסימפטטית ושחרור קטכולאמינים אנדוגניים. במטופלת עם יתר-תריסות, שהלב שלה רגיש ביותר לקטכולאמינים, מתן קטמין עלול לגרום לטכיקרדיה ויתר לחץ דם חמורים, ולהיות הטריגר הישיר לסערה תריסית.

4. אירוע קריטי: "סערה תריסית"
במהלך הניתוח, למרות כל אמצעי המניעה, המטופלת מפתחת טכיקרדיה סינוס קיצונית (160 לדקה), יתר לחץ דם (190/100), והטמפרטורה שלה מתחילה לעלות במהירות (מ-38.5°C ל-40°C).
שאלה:
א. מהי האבחנה, ומהו המנגנון הפתופיזיולוגי של הסערה?
ב. מהי האבחנה המבדלת העיקרית שיש לשלול, ומהם הסימנים המבדילים?

תשובה:

א. אבחנה ומנגנון: סערה תריסית (Thyroid Storm) מנגנון: מצב זה מאופיין בפירוק קטבולי קיצוני הנובע משחרור פתאומי ומסיבי של הורמוני תריס למחזור הדם. התוצאה היא האצה דרמטית של כל התהליכים המטבוליים בגוף, לצד רגישות-יתר קיצונית של המערכת הסימפטטית. ביטויים קליניים כוללים תסמינים קרדיווסקולריים (טכיקרדיה, תפוקת לב גבוהה, יתר לחץ דם), תסמינים נוירולוגיים (אי-שקט, דליריום), והפרעות מטבוליות (היפרתרמיה, היפרגליקמיה). ב. אבחנה מבדלת עיקרית: האבחנה המבדלת החשובה ביותר שיש לשלול היא היפרתרמיה ממאירה (Malignant Hyperthermia - MH). EtCO2 הסימן המוקדם והבולט ביותר ב-MH הוא עלייה חדה ופתאומית ב-EtCO2, המעידה על היפר-מטבוליזם בשרירים. בסערה תריסית, עליית ה-EtCO2 קיימת אך לרוב הדרגתית ופחות דרמטית. קשיון שרירים קשיון שרירים (במיוחד של שרירי הלעיסה) הוא סימן פתוגנומוני ל-MH ואינו נצפה בסערה תריסית. תגובה לטיפול מטופל עם MH לא יגיב לטיפולים המיועדים לסערה תריסית (כגון חוסמי בטא), אלא רק למתן דנטרולן.

5. ניהול המשבר
שאלה:
א. פרט את תוכנית הטיפול התרופתי המיידית, בסדר עדיפות.
ב. מהן הפעולות התומכות החיוניות שיש לבצע במקביל?

תשובה:

א. תוכנית טיפול תרופתי: חסימת בטא יש להתחיל מיד בעירוי אזמולול ולתת בולוסים חוזרים לשליטה בקצב הלב ובמצב ההמודינמי. זוהי הפעולה הראשונית והחיונית ביותר להצלת חיים במצב זה. חסימת ייצור ושחרור הורמוני תריס מתן פרופילתיואורציל (PTU) דרך זונדה (או פומית, אם המצב מאפשר). מתן סטרואידים (לדוגמה, הידרוקורטיזון) תוך-ורידי. לאחר מתן PTU, יש לתת תמיסת יוד (כגון תמיסת לוגול או אשלגן יודיד) כדי לחסום את שחרור הורמוני התריס המאוחסנים בבלוטה. העמקת הרדמה יש להעמיק את ההרדמה (למשל, באמצעות פרופופול או גז נדיף) על מנת לדכא את המערכת הסימפטטית ולהפחית את הגירוי. ב. פעולות תומכות חיוניות: עדכון המנתח וסיום הניתוח יש להודיע מיד למנתח על התפתחות המשבר ולבקש ממנו לסיים את הפרוצדורה הכירורגית במהירות המרבית האפשרית. קירור אגרסיבי יש להתחיל באופן מיידי באמצעי קירור חיצוניים (כגון שמיכות קירור, שקיות קרח) ופנימיים (לדוגמה, מתן נוזלים תוך-ורידיים קרים, שטיפת קיבה במים קרים). תיקון הפרעות מטבוליות יש לטפל בחמצת (באמצעות ביקרבונט), בהיפרגליקמיה (באינסולין), ולספק נוזלים לטיפול בהתייבשות הנגרמת מחום והזעה מוגברים. ניטור ובדיקות דם יש לשלוח בדיקות חוזרות של גזים בדם, אלקטרוליטים ותפקודי בלוטת התריס כדי לנטר את תגובת המטופלת לטיפול.

6. ניהול לקראת סיום הניתוח
המצב יוצב חלקית לאחר טיפול אגרסיבי, והניתוח הסתיים. המטופלת עדיין טכיקרדית והיפרתרמית קלות, ותחת עירוי אזמולול.
שאלה:
א. מהי החלטתך לגבי אקסטובציה של המטופלת?
ב. מהי התוכנית לשיכוך כאבים במטופלת זו?

תשובה:

א. החלטה על אקסטובציה: יש להשאיר את המטופלת מונשמת ומורדמת. נימוק: סערה תריסית היא מצב קריטי עם תמותה גבוהה. גם לאחר ייצוב ראשוני, המטופלת נמצאת במצב היפר-מטבולי שברירי ועלולה להידרדר שוב. יקיצה מהרדמה תהווה סטרס נוסף. היא דורשת המשך טיפול אינטנסיבי, ניטור פולשני, סדציה, ולעיתים אף שיתוק שרירים כדי להפחית את ייצור החום. ב. תוכנית לשיכוך כאבים: יש לספק שיכוך כאבים יעיל כדי למנוע סטרס סימפטטי. הגישה: אנלגזיה מולטי-מודאלית תוך-ורידית אקמול: ניתן לתת באופן קבוע. אקמול הוא גם מוריד חום (אנטי-פירטי), תכונה רצויה במיוחד במקרה זה. אופיואידים: יש להשתמש בעירוי של אופיואיד קצר-טווח (כמו פנטניל או רמיפנטניל) כחלק מהסדציה והאנלגזיה. חסם אזורי: ניתן לבצע חסם עצבי של דופן הבטן (כמו TAP block) כדי להפחית את הצורך באופיואידים סיסטמיים.

7. יציאה מהרדמה וניהול לאחר ניתוח
שאלה:
א. מהי יחידת האשפוז המתאימה למטופלת זו?
ב. מהן שלוש ההנחיות החשובות ביותר שיש למסור לצוות המקבל?

תשובה:

א. יחידת אשפוז: המטופלת חייבת להיות מאושפזת ביחידה לטיפול נמרץ (ICU) להמשך ניטור וטיפול אינטנסיבי. ב. הנחיות חשובות ל-ICU: אבחנה וטיפול במשבר יש לדווח בבירור על האבחנה של סערה תריסית תוך-ניתוחית. יש להעביר את כל הטיפולים שניתנו (אזמולול, PTU, סטרואידים) ואת התגובה אליהם. יש להדגיש את הצורך בהמשך הטיפול התרופתי הספציפי (חוסמי בטא, תרופות אנטי-תירואידיות וכו') על פי פרוטוקול. ניהול היפרתרמיה וסטרס מטבולי יש להדגיש את החשיבות של המשך ניטור טמפרטורה וקירור אקטיבי עד להשגת נורמותרמיה. יש להנחות על ניטור גלוקוז צמוד וטיפול בהיפרגליקמיה. תמיכה רב-מערכתית סערה תריסית עלולה לגרום לאי-ספיקת לב עם תפוקה גבוהה, הפרעות קצב, וקריסת מערכות. יש להנחות על ניטור המודינמי פולשני, שמירה על מאזן נוזלים קפדני, והיערכות לתמיכה במערכות נוספות לפי הצורך. יש להדגיש את החשיבות של ייעוץ אנדוקרינולוגי דחוף להמשך הטיפול.

סיכום: ניהול סערה תריסית בהרדמה
זיהוי מוקדם
זיהוי מטופלים בסיכון והערכה מקיפה טרום-ניתוחית
מניעה
איזון מוקדם, הכנת תרופות ייעודיות, ותכנון הרדמה מותאם
1
התערבות מהירה
זיהוי סימני סערה ותגובה מיידית עם חוסמי בטא ותרופות אנטי-תירואידיות
טיפול תומך
קירור, תיקון מטבולי, ותמיכה רב-מערכתית
המשך טיפול
העברה ל-ICU עם הנחיות ברורות והמשך ניטור אינטנסיבי
נקודות מפתח בניהול סערה תריסית
20-30%
שיעור תמותה
ללא טיפול מהיר ואגרסיבי
<1 שעה
חלון טיפולי קריטי
לתחילת טיפול מרגע האבחנה
24-48 שעות
משך טיפול אינטנסיבי
עד להשגת יציבות מטבולית

זכור!
סערה תריסית היא מצב חירום רפואי המחייב זיהוי מהיר, התערבות אגרסיבית, וגישה רב-תחומית. שיתוף פעולה בין מרדים, מנתח ואנדוקרינולוג הוא מפתח להצלחת הטיפול.
מקורות מומלצים להעמקה
פרוטוקולים קליניים
  • הנחיות האיגוד הישראלי לאנדוקרינולוגיה לטיפול בסערה תריסית
  • פרוטוקול האיגוד האמריקאי להרדמה (ASA) לניהול מטופלים עם הפרעות תריס
ספרות מקצועית
  • Miller's Anesthesia - פרק על הרדמה במטופלים עם הפרעות אנדוקריניות
  • Clinical Anesthesiology (Morgan & Mikhail) - סעיף על יתר-תריסיות וסערה תריסית
מאמרים עדכניים
  • "גישה עדכנית לניהול סערה תריסית בחדר ניתוח" - הרפואה, 2023
  • "פרוטוקולים חדשים לטיפול ביתר-תריסיות חריפה" - כתב העת הישראלי להרדמה, 2024